לייפמן נ' צ`רניאוקב

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע בגין אי פירעון הלוואה אשר ניתנה לחברה.

התובע טוען ,כי הנתבע מחויב להחזר ההלוואה מכוח ערבותו האישית להסכם ולשטר החוב שסוכמו בין הצדדים.

הנתבע טוען כי ההסכם אשר נחתם בין התובע לחברה לא השתכלל, ולפיכך, חל איסור על התובע לעשות כל שימוש בשטר שהופקד בידיו כביטחון לקיום התחייבות החברה.

2. התובע הצהיר כי במהלך חודש אוקטובר 2007, פנה אליו מר מיכאל דימנשטיין (להלן: "דימנשטיין") בהצעה לתשלום ריבית על כספים שיועברו על ידו לחברת אפוד מגן (להלן: "החברה"), אשר בבעלותו, וכי הנתבע ואלינה אשתו הינם שותפיו הסמויים בחברה.

התובע הצהיר כי נחתם הסכם בינו לבין דימנשטיין, הנתבע ואלינה כערבים. בנוסף, הצהיר כי קיבל כבטחון שטר חוב חתום שנחתם על ידי החברה וכן על ידי הנתבע ויתר החייבים , כערבים.

התובע הצהיר, כי העביר לחברה באמצעות דימנשטיין, סכום בסך 300,000 ₪, ומאז ועד חודש יולי 2008, שולמה לו מעת לעת ריבית על הסכום כאמור.

התובע טוען, כי במהלך חודש יולי 2008, פנה אליו דימנשטיין ומסר לו כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים, ולפיכך לא תוכל לשלם את הריבית כאמור, וכן אף לא יתאפשר להשיב את הסך של 300,000 ₪.

התובע טוען כי אין חולק כי הכספים הועברו לחברה באמצעות דמנשטיין, וזאת לפי ההסכם הפשרה מיום 9.9.08 שאמור היה להיחתם בין הצדדים, בו מאשר דימנשטיין באופן מפורש את חובה של החברה, הנתבע ויתר החייבים כלפיו.

מטעם התובע הצהיר עו"ד קובי פיגדור (להלן: "עו"ד פיגדור), בא כוחו של התובע.

עו"ד פיגדור הצהיר, כי במהלך חודש אוקטובר 2007, ערך הסכם ניכיון שיקים בין התובע לחברה, שהינה בבעלותו של דימנשטיין, וכי ההסכם נחתם בין התובע לחברה, כאשר הנתבע ואחרים חתמו על ההסכם ועל שטר החוב הנלווה לו, כערבים.

עו"ד פיגדור הצהיר, כי במהלך חודש ספטמבר 2008, ערך הסכם בין התובע לבין דימנשטיין, וזאת בעקבות הפסקת התשלומים מצד האחרון לתובע. בהסכם נקבע כי דימנשטיין בשם החברה מחויב להחזיר לתובע את קרן החוב בסך 300,000 ₪ ב – 7 תשלומים לרבות ריבית המפורטת בהסכם כאמור.

עו"ד פיגדור הצהיר, כי דימנשטיין חתם על ההסכם בפניו ובפני שותפו למשרד.

מצהיר נוסף מטעם התובע, מר פשה פרנקל (להלן: "המצהיר"), אשר שימש במועדים הרלבנטיים כבעל חברה העוסקת בניכיונות שיקים והמרות כספים הצהיר כי במהלך חודש אוקטובר 2007, קישר בין דימנשטיין לתובע. הצדדים ערכו בניהם הסכם ניכיון שיקים של חברה שהינה בשליטתו של דימנשטיין, עוד הצהיר כי נכח בעת החתימה עם ההסכם.

המצהיר הצהיר כי במהלך חודש אוקטובר 2007, העביר התובע העביר לידי דימנשטיין סך של 300,000 ₪.

המצהיר הצהיר כי במהלך חודש יולי 2008, פנה אליו התובע ומסר לו כי דימנשטיין סיפר לו כי החברה שלו נקלעה לקשיים כלכליים, ולפיכך לא יוכל לשלם לתובע את הריבית המוסכמת בשלב זה, ואף לא יתאפשר לו להחזיר את הסך של 300,000 ₪ שהועברו לו לידי התובע.

3. הנתבע הצהיר כי ביום 17.10.2007 נחתם הסכם בין התובע לחברה, לפיו התובע ינכה לחברה שיקים מסחריים בעבור עמלת ניכיון (להלן: הסכם הניכיון").

הנתבע הצהיר כי כערב להתחייבות החברה, חתם יחד עם ערבים נוספים על הסכם הניכיון בלבד, והן על שטר החוב ע"ס 500,000 ₪ כבטוחה להסכם הניכיון (להלן: "שטר החוב").

הנתבע טוען כי מבירור שערך עם דימנשטיין, עולה כי האחרון מעולם לא מסר לתובע המחאות ו/או שטרות ו/או כספים בכל צורה שהיא לניכיון בהתאם להסכם הניכיון.

הנתבע טוען כי החברה או מי מטעמה לא מימשו את ההוראות הסכם הניכיון ולא מסרו לתובע כל המחאות לניכיון בהתאם להסכם כאמור, ועל כן לא השתכלל ההסכם בין הצדדים, ולא התקיימו התנאים החיצוניים האמורים בהסכם, ולפיכך, חל איסור מוחלט על התובע לעשות כל שימוש בשטר שהופקד בידיו כביטחון לקיום התחייבות החברה על פי הסכם הניכיון.